השדיים מתוארים במילון כאיבר הנקה נקבי, שצורתו בליטה מעוגלת. השדיים שוכנים בחלק העליון של הגוף ובולטים מקווי ההילה של גוף האישה. מבחינה פיזיולוגית השדיים הם איבר רגיש המכיל בלוטות הקשורות קשר הדוק למערכת הרבייה ולמערכת ההורמונאלית. סמיכות השדיים אל הלב יוצרת מעין מעטפת הגנה תחושתית ורגשית ונוכחותם מהווה ציר מרכזי בינינו לבין הלב. השדיים שלנו הם סנסור תחושתי. בין השדיים שוכנות תחושות אהבה, קבלה ונתינה ומערכת היחסים בינינו לבין העולם החיצון, בנוסף לתחושות ולגירויים פנימיים וחיצוניים - קור, חום, התרגשות, התעוררות מינית. מיקום השדיים - גבוה, בחלק העליון של הגוף - יכול להסביר את הקשר המיוחד בין השד למילה "שדיי" שהיא כינוי לה'. בהיותם נסתרים וגלויים, קושרים אותנו השדיים למקור הזנה גבוה, לחיבור לאלוהים ומאידך למקור הזנה ביולוגי, קיומי, שהרי אנו מזינות ומוזנות דרך השדיים, מרגע לידתנו. בעת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון ולשפע ובעידן המודרני הפכו לסמל מוחצן, מיני ואף פרובוקטיבי. בתהליך זה הפך האיבר המוסתר ובעל המשמעויות העמוקות כל כך, לסמל המשויך בעיקר לעולם המיניות. מסע אישי נשי דרך השד התבוננות בשדיים מזמינה אותנו לצאת למסע העובר בצמתים משמעותיים בחיינו - ינקות, נעורים, היריון ולידה ועד להיותנו נשים בוגרות. מסע שהוא הזדמנות להכרות נשית ואימהית עמוקה עם עצמנו. השדיים מתחילים את צמיחתם בנעורים המוקדמים. בתקופה זו אנו, בדרך כלל, עסוקות בלהסתיר אותם ובלהפנים את ההתפתחות והשינויים העוברים עלינו. בתהליך צמיחתם, אנו לובשות את החזייה הראשונה ובכך נפרדות מתחושת המגע של השדיים בגוף. בגיל הזה, עוד בטרם אנו מפנימות את המשמעות והנוכחות של השדיים ואת העובדה שמבצבצת בנו תחילתה של נשיות, אנחנו כבר מתחילות לקבל שדרים וסימנים מהמין השני שאנו מושא להתבוננות וליופי. לעיתים אנו סופגות אמירות והטרדות, ולעיתים רק מבטים. מערכת היחסים בינינו לבין השדיים מתחילה להירקם בדימוי העצמי ובתחושותינו כלפיהם. ההיבטים הסביבתיים והחברתיים נותנים את אותותיהם, במהות שבין נסתר לגלוי.
כנשים צעירות אנו פוגשות את השדיים בעולם המיניות ויחסי המין. כל מה שאספנו עד היום ביחסינו עם השדיים לוקח חלק בחיי האהבה. האם כאן נוכל להשיל את המוסכמות והמורכבות ובכך לאפשר חיבור אהבה ותשוקה? האם נוכל להניח לשדיים להיות חלק מהמיניות שלנו? בהריון, גופינו משתנה ואחד השינויים והסימנים המבשרים על תחילת ההיריון הוא תחושות בשדיים. בתקופת ההיריון השדיים מכינים את עצמם להיותם כלי הזנה עיקרי ומרכזי עבור התינוק. בהנקה אנו פוגשות את השד במערומיו, תרתי משמע - האיבר המורכב ובחובו מערכת היחסים שלנו עם גופינו, עם המיניות והנשיות שלנו, עולה וצף ונמצא בינינו לבין פעולת ההנקה. אולי בכך טמון ההסבר לפרדוקס ההנקה: על אף היות ההנקה פעולה פשוטה וטבעית וחלק אורגני מהיכולות המוטבעות והנשיות שלנו, היא הפכה להיות בעייתית ומורכבת מאוד. אנו נזקקות לייעוץ, משחות ועזרים, משום שהתרחקנו מגופינו. ההנקה לא עברה אלינו בשרשרת נשית אלא נוצרה חסימה בדרך, שגרמה לשד להיות מרוחק ואף מאיים וכך נקטעה שרשרת הנשים הקדומות והמיומנות של ההנקה. אי הצלחה בהנקה נוגעת בחוסר הכרות מקדימה עם השד והתינוקות שלנו נחשפים לניתוק הזה, שצף ועולה על פני השטח. ההנקה מגלה לנו עוד פנים ורבדים על רגשותינו ועל קרבתנו אל הגוף, על הזיכרונות העמוקים בתוכנו, כולל זיכרון ההנקה הראשוני שלנו כתינוקות. בכל הריון ולידה אנו חוות מחדש את הקשר אל שדינו, בכל פעם ברובד נוסף ועמוק בהתאם להתפתחות שלנו וליכולת ההתבוננות שצברנו בנקודת זמן זו. למעשה, האימהות היא מפגש מתמשך ורצוף עם השדיים. בין אם הצלחנו להניק ובין אם לא, הם מנהלים איתנו דו שיח ערני ועמוק. כנשים בוגרות, אנו ממשיכות להיפגש עם השד בכל עת. אנו נדרשות באופן נחרץ לבדוק את השד בקביעות וחוששות מהיותו "פצצה מתקתקת" בתוכנו - איבר המטיל אימת מוות. כאן אנו פוגשות את השדיים במונח נוסף - "שד", שהוא רוח רעה. אנו מוקפות בנשים רבות סביבנו שחלו בסרטן השד. עובדה המצטרפת למורכבות היחסים בינינו לבין השדיים והריחוק שנוצר – כל אלה מגבירים את התהום שנפערה. כתוצאה מכך, אנו מסירות אחריות ותולות את קשרינו עם השדיים בבדיקות חיצוניות, מניחות לרופאים למשש את שדינו כדי לאמת את בריאותם. מתי זנחנו את שדינו? מתי הנחנו לחלק יפה, אהוב ומשמעותי כל כך מהיותנו נשים, אמהות ומאהבות, להיות כה רחוק מאיתנו? מתי הנחנו לשדים לפעור את בור האשמה והפחד על היותנו נשים? השדיים קוראים לנו לשוב ולחבור אל גופינו, לאהוב ולאפשר לעצמנו להיות אהובות, להרגיש, להכיל, לתת, לקבל, להזין ולהיות מוזנות, לחבק, למשש ולהרגיש בעצמנו את עצמנו, לאפשר לרוח האלוהית להיות חלק מתוכנו, לשוב למקור היודע להרות, ללדת, להיות אמהות ולאפשר לזיכרון המהותי, הפנימי, הצפון בתוכנו, לנווט את דרכנו. השדיים מבקשים מאיתנו להיות באיזון בין היותנו מוזנות להיותנו מזינות. ...ומי מזין אותך? אני מזמינה אותך לחוות הרפיה מיוחדת, התנסות בשיבה אל השד. תרגול שיבה אל השד • מצאי לך מקום שקט ורגוע, עצמי את עינייך והקשיבי לנשימותייך • סרקי אט אט את אברי גופך מקודקוד עד כפות הרגליים • פעם נוספת ערכי את סריקת הגוף עם מגע בכל איבר • הקפידי שהנשימה תהיה נוכחת תוך כדי מגע • בחרי את עוצמת המגע וטכניקת המגע הרצויה לך • העבירי את תשומת הלב והנשימה לאזור השדיים והחזה העליון • הניחי את ידייך על השדיים כשנשמותייך מלוות את מגע ידייך • ביד ימין עשי עיסוי מעגלי, עם כיוון השעון, סביב שד שמאל • בצד השני, ביד שמאל, עשי, סיבוב מעגלי, עם כיוון השעון, סביב שד.ימין • הניחי את שתי כפות ידייך - כף יד נגדית על כל שד • לאט לאט הניחי לתנועה זו ללפות את גופך כחיבוק • אפשרי לעצמך להיות בתנוחה זו בהרפיה ובתשומת לב לנשימה • בהדרגה שחררי את הלפיתה וחזרי לישיבת המוצא • הניחי לפנייך כלי כתיבה ונייר וכתבי כל שעולה מזמן ההרפיה • מומלץ, לערוך את ההרפיה בכל יום . סלעית אלאור, מרפאה ומטפלת בכירה ומנוסה, בעלת הכשרה וידע נרחב בריפוי טבעי ומסורתי. מפתחת שיטת "דרך בריאה","ריקוד הלידה", ו- "מעגל 13 השלבים". מתמחה בריפוי נשי ובטיפול במעגל הפריון הנשי, מכשירה אנשי מקצוע ומטפלים. סלעית אלאור 050-5353522 www.incollina.co.il incollina@gmail.com
|